מקדש - איטליה המקודשת

היסטוריה

מתחת להרי האלפים, לא רחוק מטורינו שבאיטליה, נמצא אחד מפלאי העולם של זמננו, המקדש התת-קרקעי הגדול בעולם, יצירת מופת אמנותית, ברוח מקדשי קדם, שהוקמה על ידי קהילה רוחנית החיה באזור, בשם "דמנהור".

הקהילה איננה יישוב אחד, אלא פדרציה של קהילות המפוזרות על פני שטח גדול ומונה ביחד קרוב לאלף מבוגרים. יחידת הבסיס היא המשפחה המורחבת הנקראת "נוקלאו", כמה נוקלאו יוצרים קהילה. כל הקהילות יחדיו יוצרות את ה"אומה". לדמנהורים מטבע ושיטת שלטון משל עצמם, דרך רוחנית, אומנותית וחברתית ייחודית.

דמנהור הוקמה בשנת 1976 על ידי תלמידים של אוברטו ארודי, הידוע גם בשם "פלקו". בתחילת דרכם הם היו סגורים לעולם ואת מלאכת חפירת המקדש הם עשו בסתר. בשנת 1992 התגלה הסוד, השלטונות התערבו וקיום המקדש נחשף.  בעקבות כך החליטו בדמנהור לשנות כיוון ולפתוח עצמם לעולם. כיום זהו מרכז לימוד וביקור פעיל ביותר, שהקים שלוחות של קהילות דמנהור ותומכי דמנהור בכל רחבי העולם.

לכל אחד בדמנהור יש שם של חיה ושם של צמח, כדי להדגיש את הקשר לטבע. אלא שלמנהיג פלקו יש רק שם של חיה - נץ, וזאת מהסיבה ששמו מתקשר לשמה של דמנהור.

דמנהור המקורית נמצאת במצרים והיא מקום הולדתו של הורוס – האל נץ. דמנהור המודרנית נמצאת לא רחוק מטורינו והיא מקום הולדתה של אלוהות חדשה, אדם חדש שמתאימים לעידן החדש. אלוהות ואדם חדש זה נקראים על ידי אנשי דמנהור בשם הורוס, ומי שמוביל את המהפכה הרוחנית הלא הוא פלקו, או בתרגום שמו למצרית – הורוס.

הוא נולד בבלנגרו שבאיטליה בשנת 1950. מגיל צעיר היה בעל יכולות על-חושיות יוצאות דופן. את מחקריו הרוחניים וכן את כישרונותיו האמנותיים הוא פיתח מחוץ למסגרות הרגילות.

ב1975 הקים פלקו את מרכז הורוס לידע מצרי עתיק בטורינו. לפי תפישתו למצרים היה ידע וטכנולוגיה מתקדמת שהגיעו מאטלנטיס. בבית ספר בטורינו לימדו את קלפי הטארות, אסטרולוגיה, מאגיה, אלכימיה ומקצועות נוספים. מקרב תלמידי בית הספר התגבש הגרעין שהקים את דמנהור. הם התיישבו בעמק הואלקיוזלה [Valchiusella] שלרגלי האלפים.

כמה חודשים לאחר ההתיישבות במקום החלה חפירת המקדש. זה החל בפרץ של השראה פתאומית שנחה על פלקו באחד הטיולים הליליים באזור. הוא ישב עם קבוצה של תלמידים מסביב למדורה ביער, עת כוכב נופל גילה לו שעליהם להתחיל לחפור במקום שבו הם נמצאים. לימים התגלה שמקום החפירה הוא המיקום המדויק של מפגש הלוחות הטקטוניים של אפריקה ואירופה. לא זו בלבד, אלא שבמקום מפגש זה פורץ מתוך האדמה עורק נדיר של מינרל הקרוי מלוניט. הדמנהורים חפרו את מקדשם בדיוק במיקום עורק זה, שרוחבו לא יותר מ300 מטר והוא בן יותר מ-300 מיליון שנה. פלקו לא יכול היה לדעת זאת מראש, ובכל זאת משהו בתוכו ידע.

בלילה הראשון נחפר בור בעומק של מטר. החפירה המשיכה בלילות הבאים וממשיכה עד היום. בלילה הראשון חפרו הדמנהורים בידיים, בלילות שלאחר מכן החלו להשתמש במכוש, פטיש ואזמל, לבסוף נקנו גם מכונות קידוח ידניות – קונגו.

במשך עשרים שנה הראשונות התנהלה החפירה בחשאיות. החפירות התבצעו בלילות על מדרון אחד ההרים. כל לילה היו האנשים יוצאים לחפור בחסות החשיכה. כשהתחילו להשתמש בקונגו הסוו את הרעשים עם קולות של מסורי עצים. ככל שהעמיקו אל בטן ההר הלך ונבנה מקדש מדהים. תהליך החפירה היה גם תהליך העמקה וגילוי הדרך הרוחנית של הקהילה.

הדמנהורים מאמינים שהמקדש שהקימו נמצא במקום מפגש קווי אנרגיה שמקיפים את כל כדור הארץ, הם קוראים להם קווים סינכרוניים. יש בסך הכול עשרים ושמונה קווים כאלה, ורק שתי מקומות בעולם בהם ארבעה מהם נפגשים. אחד ממקומות אלו זה דמנהור, וזאת הסיבה והחשיבות להקמת מקדש במקום זה.

בניית חלקים מסוימים במקדש הייתה בסינכרוניזציה עם אירועים שקרו בעולם ועם התפתחויות בתוך קהילת דמנהור ובדרכה הרוחנית. קיום המקדש מאפשר התעוררות של אלים חדשים, השפעות חדשות, שיוכלו להיות לעזר למין האנושי במאבק אל מול כוחות הרוע למען העתיד. המקדש הוא מכונה משוכללת שמפיצה אנרגיה חיובית בעולם דרך הקווים הסינכרוניים. אנרגיה זו עוזרת לכוחות הטוב ובסופו של דבר תשנה את העולם ותחזיר את האנושות לדרך הנכונה, תעזור בהבאת השלב הבא באבולוציה של המין האנושי והתפתחות כדור הארץ.

אנשי דמנהור קשורים למקדש בכל מאודם ובכל נפשם. הוא מהווה חלק מהותי מאד מהחיים שלהם ואעז ואומר אף מישותם. האירועים החשובים של החיים מתרחשים בתוך המקדש, אפר המתים נטמן במקדש. יומם ולילה משמש המקדש מושא לגעגועים, מחשבה, למידה. יומם ולילה יש אנשים העסוקים בבניינו. המקדש הוא המקום שבו מתבצעות גם פעילויות חברתיות, כגון קונצרטים, ופעילויות רוחניות כמדיטציות ומסעות אסטראליים.

במקומות רבים במסדרונות ובאולמות המקדש ניתן למצוא פסלים קטנים של חברי הקהילה.  לפי התפישה המאגית, פסל או חפץ של אדם שומר על נוכחות קבועה שלו במקום, וכך נשמרת נוכחות חברי הקהילה במקדש במשך כל הימים.